רוזנפלד ואח' נ' שירביט חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

עניינה של התביעה שבפניי בתאונת דרכים מיום 15.10.2009 בה היו מעורבים התובעים, בני זוג, בעת שהתובעת נהגה ברכב מס' 2829735 ורכב צד ג' פגע ברכב. הנתבעת ביטחה במועדים הרלוונטיים את הנהיגה ברכב האמור.

בכתב התביעה נטען כי התובעת המשיכה ממקום התאונה לדרכה, שכן סברה כי כאביה יחלפו. למחרת, משגברו כאביה, פנתה לבית החולים "הלל יפה" בחדרה, שם אובחנה כסובלת מחבלות בקרסול ימין וברך שמאל. לאחר טיפול בבית החולים, אשר כלל סדרת בדיקות, שוחררה התובעת לביתה בהמלצות למנוחה, שימוש במשככי כאבים ומעקב רפואי, לפי הצורך. נטען כי לאחר שחרורה, המשיכה התובעת לסבול מכאבים ומגבלות בקרסול ימין וברך שמאל, טופלה במרפאות קופת חולים באזור מגוריה ורופאיה המליצו על המשך מנוחה, ביצוע טיפולי פיזיותרפיה ומעקב רפואי. לדבריה, מאז התאונה היא סובלת מכאבים, היא מתקשה בהליכה ועמידה ממושכת, ברכינה והתכופפות, בהרמת ונשיאת משאות, בעליה וירידה של מדרגות, בנהיגה, בשינה סדירה, בביצוע פעולות הכרוכות במאמץ פיזי, בביצוע עבודות משק הבית והיא אינה מתפקדת כלפנים.

באשר לתובע נטען כי גם הוא, כרעייתו, המשיך לדרכו שכן סבר כי כאביו יחלפו. אף הוא, משגברו לדבריו כאביו, פנה למחרת היום לבית החולים "הלל יפה" בחדרה, שם אובחן כסובל מחבלות עם רגישות בעמו"ש צווארי ובכתפיים. נטען כי התובע טופל בבית החולים, עבר סדרת בדיקות וצילומים ושוחרר לביתו בהמלצות למנוחה, שימוש במשככי כאבים ומעקב רפואי, לפי הצורך. נטען כי לאחר שחרורו, המשיך התובע לסבול מכאבים והגבלות בתנועות הצוואר והכתפיים וכן הופיעו כאבים ומגבלות בגב העליון. התובע טופל במרפאות קופת החולים באזור מגוריו ורופאיו המליצו על המשך מנוחה, ביצוע טיפולי פיזיותרפיה ומעקב רפואי. נטען כי מאז התאונה סובל התובע מכאבים והגבלות בצוואר, בגב עליון ובכתפיים, הוא מתקשה בישיבה, הליכה ועמידה ממושכת, ברכינה והתכופפות, בהרמה ונשיאת משאות, בעליה וירידה במדרגות, בנהיגה, בשינה סדירה, בביצוע פעולות הכרוכות במאמץ פיזי, בביצוע עבודות משק הבית ואף הוא אינו מתפקד כלפנים.

בהגנתה, הכחישה הנתבעת את כתב התביעה, תוך שנטען כי התאונה האמורה הינה תאונת עבודה וכי על התובעים ההוכחה כי במועדים הרלוונטיים התקיימו כל תנאי הפוליסה והדין, לרבות קיומו של רישיון נהיגה בר תוקף לנהיגת הרכב נשוא התובענה. עם זאת בהמשך עלה כי למעשה המחלוקת נסבה רק על גובה הנזק. לטענת הנתבעת מדובר בתאונה קלה אשר לא הותירה פגיעה של ממש, אם בכלל.

התובעים ביקשו בתחילה כי ימונה אורטופד לבדיקת נכות כל אחד מהם, ברם ביום 29.11.2010 הגישו הודעה לבית המשפט ולפיה, לאחר התייעצות עם מומחים מטעמם, הם מוותרים על מינוי מומחים רפואיים בעניינם. משלא מונה מומחה רפואי ממילא אין בפני גם קביעה כי נותרה למי מהתובעים נכות רפואית.

משלא היה ניתן להביא הצדדים להסכמה הוגשו הראיות. התובעים הגישו ביום 10.7.2011 תצהירי עדותם הראשית. התובע שב על האמור בכתב תביעתו, תוך שציין כי לאחר התאונה, התייעץ עם מומחים אשר העריכו כי מצבו גבולי בכל הנוגע לקביעת אחוזי נכות. התובע הוסיף כי למרות זאת, הוא חש אז וגם כיום, כי מצבו הפיזי והרפואי "אינו כתמול שלשום" - כלשונו. תיעוד רפואי צורף בתמיכה לתצהירו וסומן ב'. על פי התיעוד, ב - "טופס סיום טיפולי פיזיותרפיה" צוין כי התובע ביצע שנים-עשר טיפולים, האחרון שבהם ביום 22.12.2009. בהערות המטפל נרשם: "שיפור גם בכאבים וגם בתפקוד. יש לו עדיין קצת כאבים. בנהיגה - כמעט אין לו כאבים בזמן... (מילה לא קריאה - תוספת שלי ע.ז.) כמו לפני". כן ניתנו לתובע חמישה ימי אי כושר (יומיים במכתב השחרור מבית החולים ובהמשך, שלושה ימים מיום 20.10.09 ועד ליום 22.10.09). הוצהר כי ערב התאונה התובע עבד בתכנות ובניית אתרים כעצמאי, בשכר ממוצע של 5,450$ בחודש. אישורי הכנסה צורפו וסומנו ג'. על פי דו"ח שומת הכנסה לשנת 2009, משכורתו החודשית הממוצעת, לאחר ניכוי מס, הינה כ- 14,010 ₪. עוד הוצהר כי על אף כאביו ומגבלותיו עקב התאונה, הוא נעדר מספר ימים בלבד מעבודתו וגם כאשר חזר לעבודתו, המשיך לסבול מכאבים והגבלות, דבר שהביא להפסד שעות עבודה רבות לצורך טיפולים רפואיים, ובסופו של יום, הכנסתו נפגעה. לסיום הוצהר כי בעקבות התאונה נגרמו לו הוצאות בגין נסיעות לטיפולים רפואיים, רכישת משככי כאבים והשתתפות בהיטלי קופת חולים. אסופת קבלות שנשתמרה בידיו, הוגשה וסומנה ד'. יוער כי לא הוצגו מסמכים המלמדים כי התובע נעדר בפועל מעבודתו וכי נגרם לו הפסד שכר בפועל בגין האמור. מכתב השחרור מבית החולים שהוצג, מלמד עוד כי התובע התייצב בבית החולים רק למחרת יום התאונה, בסמוך לשעה 13:00 ושוחרר לאחר כשעתיים - שלוש ללא ממצא של ממש.

התובעת בתצהירה שבה על האמור בכתב התביעה, תוך שהוסיפה כי בשל התאונה, סבלה מפחדים בעת נהיגה ברכב ולפיכך נאלצה לנסוע ממקום למקום במוניות. לדבריה, לא ראתה לנכון לפנות לטיפול רפואי בנושא זה ולפיכך, אין בידה מסמכים רפואיים המעידים על כך. להערכתה, בהעדר קבלות, מוערך שווי נסיעותיה במוניות בסך של כ - 1,000 ₪. באשר להעדר חוות דעת רפואית אשר ייתכן ותתמוך בטענותיה בדבר מגבלותיה, הוצהר כי לאחר התאונה, התייעצה אף היא עם מומחים אשר העריכו כי מצבה גבולי בכל הנוגע לקביעת אחוזי נכות. גם היא הצהירה שחרף האמור היא חשה אז וגם כיום כי מצבה הפיזי והרפואי אינו כתמול שלשום וכי גם היום, היא סובלת מכאבים והגבלות ברגליה. אסופת תיעוד רפואי צורפה וסומנה ב'. על פי "מכתב סיכום טיפול לרופא המטפל" מיום 2.6.2010, החלה התובעת בטיפולי פיזיותרפיה ביום 18.11.2009, אותם סיימה ביום 12.1.2010. בסך הכול, ביצעה חמישה טיפולים. על פי דו"ח השחרור מבית החולים "הלל יפה" מיום 16.10.09, הומלצה לתובעת מנוחה בת יומיים ואף היא כבן זוגה לא התייצבה בבית החולים ביום התאונה אלא רק למחרת היום בסמוך לשעה 13:00 ללא שקיימים ממצאים של ממש בעת שחרורה.

התובעת הצהירה כי ערב התאונה עבדה כמרצה לביולוגיה במכללת הדסה, בשכר ממוצע של 3,300 ₪ נטו בחודש. תלושי שכר צורפו בתמיכה לתצהירה וסומנו ג'. לדבריה, על אף כאביה ומגבלותיה, נאלצה לשוב לעבודתה מיד לאחר התאונה, אך גם לאחר שובה, המשיכה לסבול מכאבים ומהגבלות, דבר שהביא להיעדרותה מדי פעם מהעבודה. הוצגו תלושי שכר המלמדים כי בשמונת החודשים הראשונים של שנת 2009 עמד השכר הממוצע של התובעת על כ- 3,320 ₪. תלוש חודש דצמבר מאותה שנה מלמד כי התובעת לא קיבלה שכר בגין חודש ספטמבר וכי בחודש אוקטובר (חודש התאונה) עבדה במשרה מלאה. בחודש דצמבר עמד השכר על 3,849 ₪ ותלוש השכר של חודש התאונה עצמה לא הוצג. באשר לעבודתה הצהירה כי זו כוללת ישיבה מרובה, עמידה ממושכת, הרכנת ראש, עבודה מול מחשב ורמת ריכוז גבוהה במהלך ההרצאות הפרונטאליות לסטודנטים. במהלך עבודתה מוטל עומס מתמשך על רגליה, דבר אשר מסב לה כאב. לסיום הוצהר כי בעקבות התאונה, נגרמו לבני הזוג הוצאות בגין נסיעות לטיפולים רפואיים והשתתפות בהיטלי קופת חולים. התובעת מפנה לקבלות אשר הוגשו בתמיכה לתצהירו של התובע.

תמצית טענות הצדדים בסיכומיהם:

התיק נקבע לשמיעת הראיות ביום 5.12.11 אך התובעים ובאת כוחם לא התייצבו אליו, ככל הנראה עקב טעות אנוש. הצדדים הסכימו בנסיבות העניין לסכם הטענות על יסוד החומר שהוגש, ללא חקירת התובעים וללא שהעדר החקירה יהווה הסכמה לתוכן האמור בתצהירים.

בסיכומי התובעים נטען כי יש לפצותם כדלקמן: הפסדי שכר לתובעת 1 בעבר – 3,500 ₪ ולעתיד 8,500 ₪. הפסדי שכר לתובע 2 בעבר – 5,000 ₪ ולעתיד 10,000 ₪. החזר הוצאות לכל תובע בסך 2,500 ₪. וכן פיצוי בגין כו"ס, לתובעת פיצוי בסך 17,600 ₪ ולתובע פיצוי בסך 15,000 ₪.

בסיכומי הנתבעת נטען מנגד כי משויתרו התובעים על מינוי מומחה מטעם בית משפט אין מקום להישמע לטענותיהם בעניינים שברפואה. הויתור לא היה בכדי אלא בהעדר על תיעוד אובייקטיבי בחומר הרפואי לפגיעה. בהעדר אשפוז ונכות הרי שככל שיש מקום לפיצוי בגין כו"ס יש להסתפק בסכום סימלי. התובעת מטעמיה הציגה תלושי שכר רבים אך לא את תלוש השכר של חודש התאונה. בנוסף לא הוצג אישור מעביד באשר להיעדרות וממילא אין מקום לפיצוי בגין הפסדי שכר בעבר, הדברים דומים ביחס לתובע. בהעדר ראיות ונכות אין מקום לפיצוי בגין פגיעה בכושר השתכרות או עזרה. באשר להוצאות לא ברור הקשר בין התאונה ובין חלק מהקבלות שהוצגו ובאשר לעתיד ככל שיש אלה מכוסות באמצעות קופ"ח.

הכרעה:

לאחר עיון בטענות הצדדים בסיכומיהם שבכתב אני מוצאת לפסוק לשני התובעים סך כולל של 8,500 ₪, בתוספת החזר אגרת בית משפט וסך של 1,183 ₪, בגין שכ"ט עו"ד.

טרם שאדרש לרכיבי הפיצוי לגופם אציין כי עמדתי היא כעמדת הנתבעת. עסקינן בתאונה קלה. התובעים בחרו לפנות לבית החולים רק למחרת היום ואף בשעות מאוחרות ושוחררו תוך זמן קצר, ללא ממצא של ממש. דין הפיצוי בנסיבות אלה להינתן בגין כו"ס, בשים לב לתקופת הטיפולים הקצרה לאחר הפגיעה. משויתרו התובעים על מינוי מומחה מטעם בית משפט, אין מקום לחלק נכבד מטענותיהם.

בענין הפסד שכר בעבר - אף שמדובר בנזק מיוחד לא הגישו התובעים מטעמיהם מסמכים המלמדים על הפסדי שכר בפועל ולפיכך איני מוצאת מקום לפסוק להם פיצוי בראש זה. לא למותר לציין שעצם העובדה שמומלץ לנפגע לנוח שני ימים בביתו אינו מהווה ראיה לכך שאכן עשה כן בפועל. כך לדוגמא בענייננו מלמד תלוש השכר של התובעת מחודש דצמבר 2009 כי אכן בחודש התאונה עבדה התובעת במשרה מלאה (25 ימים). כאמור התובעת מטעמיה בחרה שלא להציג את תלוש חודש אוקטובר ויש לזקוף האמור כנגדה.

בענין פגיעה בכושר ההשתכרות - אין מקום להיעתר אף למבוקש בראש זה. לא רק שאין קביעה כי נותרה נכות מהתאונה למי מהתובעים אלא גם לא הוצג תיעוד המלמד על ירידה בשכר בפועל עד היום, אף שחלפו כבר כשנתיים מאז התאונה. אף מקום בו קיים ספק אם נותרה נכות, נוטה הפסיקה לאפשר מינוי מומחה מטעם בית משפט, ומקום בו ויתרו התובעים על זכותם למיצוי בדיקה זו, ובנוסף גם לא הציגו תיעוד המלמד על ירידת שכר בפועל עד כה, נראה כי לא ניתן לקבל דרישתם בהעדר תשתית ראייתית לעשות כן.

בענין החזר הוצאות - בשים לב להיקף הקבלות שהוצגו, בשים לב להיקף הטיפולים הפיזיותראפיים והנחה לרתיעה מסוימת של התובעת 2 מלנהוג בסמוך - אני מוצאת לפסוק לשני התובעים פיצוי כולל בסך 1,500 ₪. בשים לב לכך שאין תיעוד לטיפולים במשך השנתיים האחרונות איני מוצאת שיש מקום לפסוק פיצוי בגין הוצאות עתידיות.

בענין עזרה וסיעוד - בהתחשב בכך שהתובעים פנו לטיפול רפואי רק למחרת התאונה, בשעות הצהריים ושוחררו מיידית וכן בהעדר תיעוד לעזרה ממשית - אני מוצאת שככל שנדרשה עזרת צד ג', ניתן להניח כי זו לא חרגה מהמצופה מקרובי משפחה בגדר חובתם המוסרית. בהעדר נכות ממילא לא הונח כי נדרשת גם עזרה עתידית.